תמם נ' הייצ' דבליו מוטורס 2011 בע"מ ואח'

החלטה

התנגדות לביצוע שטר.

1.המשיב הגיש לביצוע שני שטרות בסכום 375,000 ₪, שמשכה המבקשת 1 לפקודת המשיב, ואשר המבקש 2 ערב על גבי השטרות לפרעונם.

2.הליכים שונים התנהלו בין הצדדים, שנסבו על עיקולים ומגבלות למיניהם על המבקשים, שהמשיב עתר להטלתם עוד לפני מסירת האזהרה. במהלך אלה עלתה גרסתו של המשיב לנסיבות מסירת השיקים. שני הצדדים ראו להתייחס לגרסה זו. אקדים ואומר: אין היא רלבנטית לשלב הבר"ל, שבו הגרסה היחידה המונחת לפני בית המשפט היא זו של המתנגד.

3.המבקשים הגישו התנגדו לביצוע השטרות, שזו תמציתה: המבקשת (שתפקידו של המבקש בה לא הוברר, אך ניתן להבין כי הוא בעל עניין בה) היא חברה העוסקת בייעוץ וליווי אישי של רכבי יוקרה, ואף אוחזת בתו סחר רשמי למסחר בכלי רכב. בחודש מאי 2013 פנה המשיב למבקשת והציע שהיא תרכוש מחמיו, מר יונייב, באמצעות המשיב, רכב ריינג'רובר, שהוכנס לישראל באשרת תייר. המבקשת הסכימה עקרונית לרכוש את הרכב תמורת 750,000 ₪, תוך שסוכם שחובת תשלום המסים והסדרת הדרישות לשם הכשרת העלאת הרכב על כבישי ישראל תחול על המשיב. בהתאם ניתנו למשיב שיקים מעותדים לחודש אוקטובר 2013. בהמשך הוחלפו שני השיקים באחרים, בעקבות טענה של המשיב כי המקוריים נגנבו מרכבו. שני השיקים החלופיים שנמסרו הם מושא ההליך. הרכב נותר, כפי הסכמת הצדדים, בחניון השייך למבקשת.

4.המבקשים מוסיפים וטוענים כי בשלב מסוים הוברר כי קיימים קשיים בתשלום המסים ובקבלת ההכשרים הנדרשים לשם העלאת הרכב על הכביש, ובשלב זה נוצרו ויכוחים מרים, שהגיעו כדי איומים קשים מצדו של המשיב על המבקש. המבקשים פעלו לנסות להסדיר את האמור בעצמם, ללא הצלחה. לבסוף הודיעו המבקשים למשיב על כי נוכח הפרת התחייבותו החוזית, הם מבקשים לבטל את השיקים מזה ומזמינים אותו ליטול את הרכב, מזה.

5.בהתנגדותם, התמקדו המבקשים בנסיון להפריך את טענותיו של המשיב בבקשה לעיכוב יציאה מישראל שהגיש במסגרת הליכי ההוצל"פ. באותה בקשה, כך מדווחים המבקשים, טען המשיב כי השיקים קשורים בשתי עסקאות יסוד אחרות – לא של רכישת הריינג'רובר (להלן, למען הנוחות: העסקה הראשונה), כי אם עסקה לייבוא אישי של רכב לנדרובר שנכרתה מספר שבועות קודם לכן, בחודש מרץ 2013 (להלן: העסקה השניה), כמו גם עסקה הנסבה על ייבוא חלפים לרכב פורשה פנאמרה בידי המבקשת, עבור המשיב (להלן: העסקה השלישית). ככל שהדברים נוגעים לעסקה השנייה, תמצית טענתם של המבקשים היא כי לא קמה להם כל חבות בגין אותה עסקה: המשיב העביר דרכם כספים בסכום כולל של 300 אלף ₪, שעברו דרכם לחברה זרה אשר אמורה היתה לדאוג להעברת הרכב לישראל, ומטעמים כאלה ואחרים – שאין להרחיב בהם – קרסה העסקה, בלא שהמבקשים נותרו חייבים למשיב דבר. אשר לעסקה השלישית, הרי שגם בה פעלו המבקשים כנדרש, העבירו את כל הכספים שקיבלו בידם (כ-170 אלף ₪) לידי סוכן חלפים מחו"ל, ולא נותרו חייבים למשיב דבר.

6.דיון בהתנגדות, שהוגשה ביום 16.12.13, נקבע לפניי ליום 8.6.14, קרי עוד מספר חודשים. עם זאת, המבקשים הגישו בקשה הנסבה על המגבלות שהוטלו עליהם במסגרת הליכי ההוצל"פ, ועתרו להסרת אותן מגבלות. קיימתי דיון אפוא אשר נסב על אותן מגבלות, ובמהלכו הגיעו הצדדים לידי הסכמות בעניינים אלה, בהמלצת בית המשפט. אולם משנתכנסו הצדדים הוסכם כבר שההתנגדות תבחן באותו מעמד, תוך שהצדדים סיכמו לאחר מכן בכתב, והדיון הקבוע בהתנגדות ליום 8.6.14 יומר בישיבת קד"מ, על יסוד ההנחה שהרשות להתגונן תנתן.

7.משנערכה החקירה והצדדים הגישו סיכומיהם המפורטים, הגיעה עת הכרעה בבקשת הרשות להתגונן.

8.דין הבקשה להתקבל. אנמק בקיצור יחסי, וזאת אף שהצדדים פירטו פירוט רב את מכלול טענותיהם ונימוקיהם. קיצור זה נובע מכך שלסברתי רוב הטענות שהועלו מקומן בהליך העיקרי, לא בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן.

9.המשיב בחקירה הנגדית שערך, ושני הצדדים גם יחד בסיכומיהם, העמיקו חקר בסוגיית עוצמת טענות המבקש ביחס לעסקאות השנייה והשלישית. בכוונת מכוון, לא ארחיב. אמנם, משכללה ההתנגדות התייחסות מפורטת לאותן עסקאות, והחקירה הנגדית התמקדה בהן, הרי מטבע הדברים שני הצדדים בדיון נרחב באותן עסקאות. בעוד שהמבקשים גורסים כי גרסתם נותרה איתנה, הרי שהמשיב, בטענות סדורות ונוקבות, בא להפריך את טענות המבקשים בעניין אחת לאחת.

10.עם זאת, לסברתי המדובר בטענות שנפקותן להליך הנוכחי של בר"ל היא דלה, שלא לומר אפסית. הגרסה היחידה המונחת לעת הזו לפני בית המשפט היא של המבקשים. אין כל רלבנטיות לגרסתו של המשיב, בשלב הנוכחי, כפי שמדגיש המשיב עצמו בסיכומיו, ובצדק רב. אולם אם כך הם פני הדברים, הרי שאין תוחלת בעיסוק בשאלה האם עלה בידי המבקשים להציג גרסה נוגדת נאותה לגרסתו של המשיב, כפי שזו הוצגה בבקשות להטלת מגבלות על המבקשים. גרסתם הבסיסית של המבקשים היא הרי שהשטרות ניתנו בגין עסקת יסוד אחת, ובגינה בלבד, היא העסקה שכונתה לעיל "העסקה הראשונה", אותו ייבוא של רכב ריינג'רובר בידי חמיו של המשיב. שומה על בית המשפט להניח כי גרסה זו היא הנכונה, לצורך שלב בירורה של בקשת הרשות להתגונן. אם כך, הרי שאין כל צורך להידרש לעסקאות השנייה והשלישית. ודוק: אני ער היטב לכך שייתכן שבהמשך הדרך יהיה צורך לברר טענות של המשיב, שלפיהן למבקשים חבות בסכום השטרות בקשר עם העסקאות השנייה והשלישית דווקא, וכי אלו – ולא העסקה הראשונה – הן עסקאות היסוד, שעליהן נסמכים השטרות מושא התיק. אפשרות עיונית זו אינה צריכה עם זאת להדריך את בית המשפט לעת הזו.

11.נפנה אפוא לגרסת המבקשים לעניין עסקת היסוד הרלבנטית, והיא – העסקה הראשונה, של ייבוא רכבו של חמיו של המשיב, עסקה שלפי הנטען קרסה, ולמבקשים קמה בעטיה הגנת כשלון תמורה מלא, אם נתרגם את טענתם.

12.טענת המבקשים בסיכומיהם, מטבע הדברים, היא כי גרסתם בעינה עומדת, אף לאחר החקירה הנגדית. המשיב, מנגד, מציג מספר תמיהות ופירכות שהוא מוצא ביחס לגרסה זו. כך, הוא טוען כי מחקירת המבקשים עולה שניצני העסקה באו לאוויר העולם עוד בחודש פברואר 2013, ולא מאי 2013 כנטען. כך, הוא טוען כי אין הגיון בכך שאם העסקה השניה (שהיא הראשונה בזמן, לפי חישוביהם של המבקשים), מחודש מרץ 2013, קרסה ברעש גדול, אזי המבקשים יכרתו בחודש מאי 2013 עסקה נוספת עם המשיב, וזאת יעשו ללא מסמך כלשהו בכתב. כך, אם אף העסקה הראשונה קרסה, ניתן היה לצפות לחלופת תכתובות נזעמת ביוזמת המבקשים, ואין כזו. ועוד כהנה וכהנה תמיהות של המשיב.

13.תמיהות ופירכות אלה הן ללא ספק חריפות, וברי כי בהמשך הדרך יהיה על המבקשים להתמודד עמן. עם זאת, תמיהות לחוד ואי מתן רשות להתגונן לחוד. הגישה ביחס לרצונו של המתנגד להכנס בשעריו של בית המשפט בשלב הנוכחי היא, כידוע, ליברלית. נקודת המוצא בשלב הדיוני האמור היא שטענות הנתבע הן טענות אמת, כל עוד לא קרסה גרסתו על דוכן העדים (ראו: ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי (15.6.2009)). בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ולא את סיכויי הגנתו (ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479). בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, קרי אין מדובר אלא בהגנת בדים (ראו: ע"א 654/02 אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41).

14.תמיהות באשר להגיונם של דברים, כבודן במקומן מונח, אך תדיר אין הן שקולות לקעקוע גרסתו של המתנגד על דוכן העדים. זהו המצב גם בענייננו, ועל כן ראוי ליתן את הרשות להתגונן. בהקשר זה יש להשית לבנו שחלק מטענות המשיב נסבות על קשיי הוכחה הצפויים למבקשים, דוגמת היעדרם של מסמכים כתובים לביסוס טענותיהם. אף שבהליך לגופו ייתכן שקושי זה יימצא כמהמורה בלתי עבירה מבחינת המבקשים, לא זהו המצב בשלב הדיוני הנוכחי. לעת הזו אין בית המשפט בוחן כיצד יוכיח המתנגד את טענותיו, אלא בוחן האם יש בהגנתו – בהנחה, לצורך הדיון, כי תוכח – כדי להקים הגנה טובה מפני התביעה (ראו: ע"א 164/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מ(2) 333; ע"א 462/88 בן צבי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מד(1) 127).

15.בהסתמכנו על גרסתם של המבקשים, שאותה נחזיק לעת הזו כמהימנה, ובצאתנו מנקודת הנחה שיעלה בידי המבקשים להוכיח גרסתם זה, עלינו לשאול עצמנו האם יש באותה גרסה כדי להקים למבקשים טענת הגנה טובה מפני התביעה. התשובה במקרה דנן, בבירור, היא בחיוב: המבקשים טוענים לכך שהשטרות ניתנו בזיקה לעסקת יסוד מסוימת, היא רכישת רכבו של חמיו של המשיב. נניח כי זהו המצב. המבקשים טוענים לכך שהמשיב הפר את התחייבותו החוזית, ולא דאג לתשלום המיסים החלים והכשרת העלאתו של הרכב על כבישי ישראל, עד שלבסוף ביקשו המבקשים לקבל את ההמחאות מזה ולהחזיר את הרכב למשיב מזה. שוב, נניח כי זהו המצב. אם זהו המצב, הרי שבפי המבקשים טענת הגנה טובה ומובהקת בפני השטרות, של כשלון תמורה מלא. יש לתת להם את יומם, על מנת לנסות ולשכנע כי אכן עומדת להם ההגנה בפני השטרות, וזאת ללא מגבלה ותנאי.

16.סוף דבר: ניתנת הרשות למבקשים להתגונן מפני התביעה השטרית. זאת, באופן בלתי מותנה; אך בלא צו להוצאות, בנסיבות העניין. התצהיר התומך בהתנגדות יהפוך כתב הגנה. הליכים מקדמיים יושלמו עד יום 1.4.2014; תצהירי עדות ראשית המבקשים-הנתבעים (בשים לב לכך שהם מתגוננים מפני תביעה שטרית), עד יום 1.5.2014, ותצהירי המשיב-התובע עד יום 1.6.2014. קדם המשפט הקבוע ליום 8.6.2014 יתקיים במועדו.

ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: